מפגש חברים שתוכנן ליום שישי הפך למשבר פרשני לאחר שאחד המשתתפים כתב: ״אני בצפון אבל זורם איתכם״. חלק מהחברים הבינו שהוא מתכוון להתגבר על המרחק ולהגיע. השולח, לעומתם, התכוון לאשר להם להיפגש בלעדיו. שני הצדדים קראו שוב את ההודעה והשתכנעו שהצד השני אינו יודע לקרוא.
אבל מה זה ״אבל״?
לפי הפרשנות הראשונה, מילת הקישור מבטלת את המכשול: הוא בצפון, אבל יגיע. לפי השנייה, היא מבטלת את הצורך להתחשב בו: הוא בצפון, אבל מרשה לאחרים ליהנות.
״האחד ראה כאן אדם שמוכן לנסוע מרחק משמעותי עבור חבריו״, מסביר מומחה לתקשורת בין־אישית. ״השני בסך הכול ביקש שלא יספרו אותו כשמזמינים פיצה״.
בקבוצה ניסו להכריע באמצעות קריאת ההודעה בקול, עם דגש על מילה אחרת בכל פעם. השיטה הניבה ארבע פרשנויות נוספות ואדם אחד שהשתיק את ההתראות.
״לא אמרתי שאני מגיע״
שולח ההודעה הבהיר כי מעולם לא התחייב להשתתף. כשנשאל מדוע לא כתב ״אני לא יכול להגיע, תיהנו״, הסביר שכבר כתב שהוא בצפון.
״אבל כתבת אבל״, השיב אחד החברים.
גורמים המעורים בפרטים מזהים דפוס מוכר: שימוש במילים חיוביות כדי להעביר מסר שאינו כולל שום התחייבות, תוך השארת האחריות להבנתו בידי הנמען.
נוהל זרימה חדש
בעקבות האירוע נשקל נוהל שלפיו המילים ״זורם״, ״נראה״, ״בכיף״ ו״סבבה״ יחייבו תשובה נוספת לשאלה ״אז אתה מגיע?״. גורמים בקבוצה מזהירים שגם ״אני בא״ אינו מבטיח השתתפות, במיוחד יותר משלושה ימים מראש.
עד להכרעה, מספר המשתתפים נשאר תלוי בפרשנות, והזמנת הפיצה הוגדרה כהחלטה בעלת השלכות לשוניות וכלכליות.
נכון למועד הפרסום, טרם הושגה הסכמה לגבי משמעות הביטוי ״זורם איתכם״. המפגש עצמו, לעומת זאת, נותר מתוכנן ליום שישי.
